התקפי חרדה

"מאז שהייתי ילדה חלמתי על ירח דבש בסרדיניה. שבוע אחרי החתונה שלנו, הזמנתי לנו מלון מושלם, משקיף אל הים, משהו מהסרטים. אני זוכרת שבבוקר, לאחר הטיסה, ארזנו תיק עם מגבות, לבשנו בגדי ים, ונסענו לחוף. בנסיעה כבר התחלתי להרגיש לא טוב, היו לי בחילות כאלה... שהגענו לחניה, הרגשתי שאני לא יכולה לנשום. היה לי לחץ בחזה, הרגשתי שאני עומדת למות, הזעתי בכל הגוף.... רן הוציא אותי מהרכב, הקאתי...נשארנו שם כמה שעות, ישבתי שם מקופלת כמו עובר, רציתי לא להיות, אני לא יכולה להסביר לך אפילו כמה פחדתי... התקף חרדה כזה לא היה לי כבר הרבה זמן... אלוהים יודע למה הוא הגיע דווקא עכשיו".

התקפי חרדה הם תופעה נפוצה, כשמעל 20% מהאוכלוסייה מדווחים כי חוו לפחות התקף חרדה אחד בחייהם. לעומת זאת רק כ- 1%-2% סובלים מהפרעת חרדה (מאז ה7 באוקטובר ישנה אף עלייה דרמטית בצריכת נוגדי חרדה).

בשנים האחרונות מטופלים רבים משתפים אותי בסיפורים דומים: התקפי חרדה קשים שמגיעים ללא הודעה מוקדמת.

חשוב לומר כי התקף חרדה נחשב לחוויה רגשית קשה: הוא מלווה בפחד עוצמתי מהתרחשויות רגשיות או גופניות קשות. אנשים שחוו התקף חרדה בקרבת אחרים מדווחים לפעמים על תחושת מבוכה ובושה.

למרות שההתקף עצמו אינו מסוכן, הוא עשוי לגרום להשלכות נוספות. אנשים רבים חווים חוסר אונים במהלך ההתקף, מרגישים שבאמת קורה להם משהו רע, אך אינם יכולים להגן על עצמם. ההבנה שמדובר בהתקף חרדה בלבד, לעיתים מלווה בתחושת בושה וחוסר כשירות נפשית. במקרה של התקף יחיד, ההשפעה עלולה להיות זניחה, אך התקפים חוזרים יכולים לגרום לפגיעה בערך העצמי ובתחושת היכולת של האדם. רבים מאלה המתמודדים עם התקפי חרדה מתמשכים מפתחים גם תסמינים דיכאוניים.

בנוסף, מכיוון שהחוויה היא קשה ומטלטלת, אנשים רבים מפתחים נטייה להימנע מגירויים או מצבים שעלולים לעורר התקפים. לדוגמה, מי שחווה התקף בישיבת צוות יימנע ממצבים דומים, דבר שעלול להגביל את חייו ומעלה את הסיכון למצוקה נפשית. במקרים קיצוניים, הדבר עלול להוביל לאגורפוביה, הימנעות קיצונית מיציאה מהבית, מחשש להתקף במקומות ציבוריים.

מה גורם להתקף חרדה?

התקף חרדה, כמו הפרעות חרדה אחרות, נובע בדרך כלל משילוב של גורמים גנטיים, ביולוגיים, נוירולוגיים, פסיכולוגיים וחברתיים. במרבית המקרים לא ניתן לציין גורם אחד שגורם להתקף חרדה, וההנחה היא שנסיבות חיים ומבנה אישיות מסוימים, יחד עם פגיעות ביולוגית לחרדה, מעלים את הסיכון להתקף.בפן הגנטי, התקפי חרדה מראים בסיס תורשתי חזק: מחקרים על תאומים עם הפרעת התקפי חרדה הראו שלגנטיקה יש השפעה של כ-40% על הסיכון להפרעה זו. אנשים עם קרובי משפחה הסובלים מהפרעות חרדה נחשבים בסיכון גבוה יותר להתקף חרדה. מבחינת הנוירו-כימיה, אנשים עם נטייה גנטית גבוהה לפתח הפרעת התקפי חרדה סובלים לעיתים מחוסר ויסות של נוירוטרנסמיטרים במוח, כמו סרוטונין ונוראפינפרין, דבר שמוביל לתגובה מוגזמת ללחץ, שמופיעה כחרדה.

למרות שחלק מהאנשים נולדים עם סיכון מוגבר להתפתחות התקפי חרדה, גורמים סביבתיים משפיעים גם הם בצורה משמעותית על הסיכון. אנשים שחוו מצבים מלחיצים במיוחד, במיוחד בילדות, נמצאים בסיכון גבוה יותר להתקף חרדה. חוויות אלו משפיעות על האופן שבו הם תופסים את עצמם ואת העולם, וכיצד הם מפרשים את תחושותיהם. לדוגמה, אדם שגדל בסביבה פוגעת עשוי לראות מצבים רגילים כמאיימים, ולפרש תחושות גופניות קלות כקטסטרופליות.כמו כן, חוסר מודעות לגורמים הרגשיים המובילים להתקף חרדה עשוי להקשות על ההתמודדות עם ההתקפים. לדוגמה, אדם עשוי להרגיש הקלה לאחר סיום קשר זוגי מבלי להיות מודע לכאב ולפחדים המסתתרים מתחת לפני השטח. במצבים כאלה, ההתקף יכול לחשוף את החלקים הפגועים.

ולסיום, בעידן של היום, אנחנו מחפשים פתרון, ואם אפשר- שיהיה מהיר. תעשיית נוגדי החרדה היא תעשייה גלובלית גדולה ומשמעותית, שבמציאות של היום רק הולכת וצוברת תאוצה. חשוב לי לציין כאן, כי בקרב הסובלים מהתקפי חרדה, אותן תרופות אמורות להינתן רק כ"קביים", לתקופה מסוימת ושימוש ממושך עלול לגרום לתלות ולהפחתת השפעתם.

זיגמונד פרויד, אבי הפסיכואנליזה, ראה את התקפי החרדה כהתמודדות של הנפש עם קונפליקטים פנימיים, שבעצם משקפים מאבק בין דחפים לא מודעים שלנו לבין הצורך לשמור על תפקוד תקין ובריא. אם נמשיך את חיינו כרגיל, נשאר פאסיביים ונתעלם ממה שהגוף מנסה להגיד לנו, או יותר נכון- הנפש שלנו, הקונפליקטים הקבורים אצלנו עמוק, לא ייעלמו מעצמם, ולהיפך- רק ילכו ויחמירו.

בעזרת טיפול משולב עם CBT, אדם משפר את איכות חייו בכך שלומד לשנות דפוסי חשיבה והתנהגות שליליים , מקבל כלים להתמודדות עם מצבים שמעוררים חרדה, ובא במגע עם הקונפליקטים אותם הוא מנסה להדחיק כל כך הרבה זמן.