"יש לי ידיד ושמו CHAT והוא קטן מאוד מאוד והוא שלי, והוא- בסוד"

לפני כמה שבועות, ישבתי אצל הספרית שלי, בזמן שהיא צובעת לי שערות לבנות, היא משתפת אותי, שה"צ'אט" הפך להיות ה"פסיכולוג" שלה. שכבר הרבה שנים היא חושבת ללכת לטיפול: אם נרקיסיסטית, אב שנטש, אבל לצערה היא אף פעם לא מצאה תקציב לזה. הצ'אט לעומת זאת, הוא חינמי, ולא רק זה, הוא זמין לה 24/7, ומה שהכי מדהים בו היא מוסיפה, ש"הוא לא שופט אותי". ישבתי והקשבתי... לא אמרתי דבר, לא רציתי לפתח איזה דיבייט של בעד ונגד זאת הייתה נקודה כזאת שבה העדפתי לשתוק כי כל מה שאומר יישמע אולי לא אובייקטיבי... רציתי גם לשמור על ראש פתוח, לא להדוף, חשבתי על הילדים שלי... אם הם צריכים להתייעץ לגבי משהו, ומתביישים לשאול, אולי זה יכול להיות כלי טוב עבורם? סיימנו לקשקש (או כמו שאומרים היום: לטחון את המוח) וחזרתי הביתה.

אבל השיחה הזאת לא יצאה לי מהראש... אני לא יודעת כמה מכם ערים ובקיאים, הנתונים ברשתות די מדאיגים, מיליוני אנשים בעולם הופכים מדי יום את הצ'אט להיות ה"פסיכולוג" שלהם, בנות צעירות משתמשות ב"AI BOYFRIEND", וגם בחורה יפנית בת 32 שהתחתנה עם הצ'אט שלה, סליחה, "קלאוס" שמו. אתם לא תאמינו אילו אפליקציות קיימות בשוק כדי להחליף קשר אנושי...

מה קורה לנו תגידו? לאן העולם הזה מדרדר? נראה שאנחנו כל כך אבל כל כך מוצפים, שכל גלגל או מצוף שנזרקים אלינו אנחנו מייד תופסים אותו, מכל הצדדים בכל האיברים שרק אפשר, ובלי לשים לב במקום להישען עליו, אנחנו טובעים יחד איתו באוקיינוס....

"אנחנו נולדים בקשר, נפצעים בקשר, ונרפאים בקשר" (ד"ר הארוויל ההנדריקס)

שאנחנו פונים לעזרה מקצועית, מכל סיבה שהיא, בסופו של דבר אנחנו מייחלים לשינוי, לריפוי. כדי להגיע לשינוי אמיתי אנחנו צריכים להיות בתוך קשר, קשר טיפולי. אין לכך תחליף. הסיבה שאנשים פונים ל"צ'אט" היא לא רק בגלל שהוא זמין וחינמי (זה ברובד הגלוי) הסיבה האמיתית היא כי הם נמנעים מהאתגרים שבקשר אנושי עם מטפל, יותר "נעים" לקבל ולידציה מבוקר עד ערב, מ"בוט" שלא מכיר אותי, ודאי שלא רואה אותי, ורוב הסיכויים אומר לי את מה שאני צריכה לשמוע, וזה עוד במקרה הטוב...

ההערכות מצביעות על כך שבין 40%-60% מהמטופלים נושרים מטיפול רגשי לפני שהשיגו את מטרותיהם. הנשירה נובעת מסיבות כמו ציפיות לשינוי מהיר, קשיים כלכליים, חוסר כימיה עם המטפל או העדר התקדמות. בתור מטפלת וגם בתור מטופלת לשעבר אני יכולה לומר לכם כמה זה מאתגר: לפנות לאדם זר לחלוטין, לסמוך עליו, להתחיל לבנות קשר, לחטט בפצעים... לשים את כל היום שלך רגע ב"HOLD", לקפוץ ליקום מקביל, ואז לחזור לתפקוד מלא, שתיקות מביכות, אנחנו הכי פצועים, הכי חשופים, מרגישים כאב לאחר שנים לפעמים שנשמר בבטן... מישהו שם לנו מראה שלא תמיד "נעימה" לנו, מאתגר אותנו, מנטלית, התנהגותית... ... אנחנו הולכים אחורה, קדימה, אחורה קדימה, לאן הולכים בכלל מישהו יודע? השבילים לא מסומנים, יש שם קוצים אבנים ומה לא...

לא באתי לבאס אתכם...להיפך, אחרת לא הייתי פה. אני אגלה לכם סוד? עצם קבלת המורכבות הזאת, והבנת התהליך היא התחלת השינוי שאתם מייחלים לו...

לדעתי, ישנם שלושה סוגים של אנשים בעולם, אלו שמדחיקים את אשר על לבם, כתם עיוור ענק- "הגמל לא רואה את הדבשת של עצמו..." ואם תשאלו אותם הם גם לא צריכים/זקוקים לאף תמיכה או טיפול. הסוג השני, ולצערי הוא רק הולך וצובר תאוצה, הם אותם אנשים שמחפשים פתרונות מהירים, ככל שהעולם הופך לכאוטי יותר, דורשני, מלחיץ, מאיים, כך אנחנו מחפשים כל הזמן "כדורי הרגעה", במקום לקלף את הקיר עם העובש, לייבש, להסיר את השכבות, אנחנו צובעים בלבן, כדי לתת לעצמנו תחושה נעימה בעין... עד הפעם הבאה..., אנחנו נעשה הכל כדי לחסוך זמן, לפעמים גם כסף, רק כדי לראות שינוי מידי. ממבט על, של לווין, אני מדמיינת אותנו רצים כמו עכברים בתוך מבוך, מחפשים את הדרך החוצה, זה הזמן לשתף, (אני רצינית לחלוטין) אם שמעתם על שיטה מהירה וקצרה שעזרה למישהו לשנות את חייו, להתמודד עם האתגרים ולהתמיד בה...

ולבסוף, הסוג השלישי, הם אותם אנשים שאני פוגשת גם בקליניקה, אותם אנשים אמיצים שמייחלים לשינוי, ומוכנים "להפשיל שרוולים", לעתים לאחר שניסו הרבה דברים אחרים שלא צלחו.

לסיכום, זכרו כי בחיים אין קיצורי דרך, ואולי הכי חשוב, אין תחליף לאהבה. כולנו זקוקים לקרבה ואהבה. זה מה שמחבר אותנו ואנחנו לא יכולים להתפתח בלי זה.

אנחנו חיים בעולם מטורלל, במדינה שמייצרת חדשות 24 שעות ביממה... אירוע שמוביל לעוד אירוע... משפחה, בית, עבודה, ילדים, בני זוג ומה לא... אתם לא לבד.

אם גם אתם מוצאים את עצמכם מבלים שעות עם ה"צ'אט" וכבר מזמן מכנים אותו "פסיכולוג" או "חבר", אולי זה הזמן לפנות לעזרה מקצועית, להתחיל תהליך, שאומנם יהיה מאתגר, אבל יוביל לשינוי אמיתי.